הלכה: יְצִיאוֹת הַשַּׁבָּת כול'. מָהוּ שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע. שְׁתַּיִם לְחִייוּב וּשְׁתַּיִם לִפְטוֹר אוֹ אַרְבַּע לְחִיּוּב וְאַרְבַּע לִפְטוֹר. נִישְׁמְעִינָהּ מְן הָדָא. שְׁבוּעוֹת שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע. אָמַר רִבִּי בָּא. תַמָּן כּוּלְּהוֹן לְחִייּוּב. בְּרַם הָכָא חִייּוּב וּפְטוֹר אֲתִינָן מַתְנֵי. הָדָא אָֽמְרָה. ד' לְחִיּוּב וְד' לִפְטוֹר. 1b אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. שְׁבוּעוֹת שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע. לֹא לְחִיוּב. וְדִכְווָתָהּ. יְצִיאוֹת הַשַּׁבָּת שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע לְחִיוּב. וְהָא תַנֵּי. דַּלְתוֹת הַהֵיכַל שְׁנַיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע. אִית לָךְ לְמֵימַר. לֹא לְחִיּוּב וְלֹא לִפְטוֹר. נִיתְנֵי. שְׁנֵים עָשָׂר פְּטוֹר. לֹא אֲתִינָן מִיתְנֵי אֶלָּא פְטוֹר שֶׁהוּא כְנֶגֶד חִייוּב. אָמַר רִבִּי חִייָא בָּר אַבָּא. מָהוּ הָהֵן פְּטוֹר דְּתַנִּינָן הָכָא. מוּתָּר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. עָנִי וְעָשִׁיר אֶחָד הֵן וּמָנוּ אוֹתָן חֲכָמִים שְׁנַיִם. הַכְנָסָה וְהוֹצָאָה אֶחָד הֵן וּמָנוּ אוֹתָן חֲכָמִים שְׁנַיִם. יְצִיאוֹת הַשַּׁבָּת אֵין הַכְנָסָה בִכְלָל. הַמּוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת אֵין הַמַּכְנִיס בִכְלָל. נִשְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. דָּמַר רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הִכְנִיס חֲצִי גְרוֹגֶרֶת וְהוֹצִיא חֲצִי גְרוֹגֶרֶת חַייָב. מְנַיִין שֶׁהוֹצָאָה קְרוּיָה מְלָאכָה. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן שָׁמַע לָהּ מִן הָדָא. וַיְצַ֣ו מֹשֶׁ֗ה וַיַּֽעֲבִ֨ירוּ ק֥וֹל בַּמַּֽחֲנֶה֘ לֵאמֹר֒ אִ֣ישׁ וְאִשָּׁ֗ה אַל יַֽעֲשׂוּ ע֛וֹד מְלָאכָה֭ לִתְרוּמַ֣ת הַקּוֹדֶשׁ וַיִּכָּלֵ֥א הָעָ֖ם מֵֽהָבִֽיא. נִמְנְעוּ הָעָם מִלְּהוֹצִיא מִבָּתֵּיהֶן וְלִיתֵּן לַגִּיזְבָּרִים. רִבִּי חִזְקִיָּה בְשֵׁם רִבִּי אִלָא. אֲפִילוּ הַכְנָסָה אַתְּ שְׁמַע מִינָּהּ. כְּשֵׁם שֶׁנִּמְנְעוּ הָעָם מִלְּהוֹצִיא מִבָּתֵּיהֶן וְלִיתֵּן לַגִּזְבָּרִין כָּךְ נִמְנְעוּ הַגִּזְבָּרִין מִלְּקַבֵּל מִיָּדָן וּלְהַכְנִיס לַלִּישְׁכָּה. רִבִּי חִזְקִיָּה בְשֵׁם רִבִּי אָחָא שָׁמַע כּוּלְּהוֹן מִן הָדֵין קִרְייָא. לֹא תוֹצִ֨יאוּ מַשָּׂ֤א מִבָּֽתֵּיכֶם֙ בְּי֣וֹם הַשַּׁבָּ֔ת וְכָל מְלָאכָה֭ לֹ֣א תַֽעֲשׂ֑וּ.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' מהו שתים שהן ארבע. ובעי הש''ס היכי מפרש כן להמתני' דקתני שתים שהן ד' בפנים ושתים שהן ארבע בחוץ ואי את משכחת לה כולהו חיובא ועל כרחך דיש בהן ג''כ צד פטור וכדמפרש לקמן במתני' ושואל הש''ס היאך מרמז התנא בריש דבריו להני חיובי ופטורי דתני ואזיל:
שמע כולהון. ולהוצאה ולהכנסה מן קרייא דירמיה דאמר להן לא תוציאו וגו' ובהאי קרא לא משתעי אלא במלאכת משא א''כ האי וכל מלאכה לא תעשו לרבות להכנסה דנקראת ג''כ מלאכה כמו הוצאה:
אפילו הכנסה את שמע מינה. מהאי קרא שהרי כשם וכו' והיינו הכנסה ממחנה לויה ללשכה שהיא רה''י:
נמנעו העם מלהוציא בבתיהן. מרשות היחיד מליתן לגזברים שהיו יושבין במחנה לויה שהוא רשות הרבים:
יציאות השבת אין הכנסה בכלל. כעין בעיא הוא דקתני יציאות השבת וכי אין הכנסה בכלל וכן הא דתנינן המוציא מרשות לרשות וכי אין המכניס בכלל הלא מרשות לרשות הוא והשתא קא מיבעיא לן אם הוצאה והכנסה מצטרפין הן וקאמר נישמעינה מן הדא דאמר ר' יסא בשם ר' יוחנן הכניס וכו' בהעלם אחד חייב דהועיל והכנסה בכלל הוצאה היא מצטרפין לכשיעור:
הכנסה והוצאה אחד הן. דמ''ש המוציא ומ''ש המכניס ואפ''ה מנאו אותן חכמים שנים דקא מפרש במתני' להכנסה בפני עצמה ולהוצאה בפני עצמה:
עני ועשיר אחד הוא. כלומר שהרי דין אחד להם דמאי שנא עני ומ''ש עשיר ואפ''ה מנו אותן חכמים שנים ומשום דהוצאה מלאכה גרועה הוא ולא הוה גמרינן חד מאידך:
מהו אהן פטור דתנינן הכא מותר. לפרושי פטירי דרישא דמתני' קאמר דקתני העני חייב ובע''ה פטור והיינו פטור ומותר דבע''ה לא קעביד מידי וכן פטורא דהעני בשעשה הבע''ה כל המלאכה דפטור ומותר הוא ולא דמיא לשניהם פטורין דהסיפא דמתני' דהתם פטור אבל אסור הוא דהא מיהת איתעבידא המלאכה בין שניהן:
ומשני לא אתינן מיתני. למיחשב אלא בפטור שהוא כנגד חיוב כלומר שהן דומין בצד אחד להגוונא דחיוב והיינו בענין פשיטות היד דכמו דהגוונא דחיוב דקתני פשט העני את ידו לפנים וכו' דהעני חייב שעשה כל המלאכה כן נמי בגוונא דפטורי דסיפא לא מחשבינן אלא להפשיטת יד לרשות אחרת כגון פשט העני דהסיפא דקתני שתיהן פטורין ובהא איכא תרתי מילי דפשיטת היד דהעני דברישא דהסיפא חיסר העני ההנחה ובהסיפא חיסר העקירה שהרי הבע''ה נתן לתוכה והעני הוציא ולא עשה כל המלאכה ופטור אבל אסור הוא וכן בפשט בע''ה דהסיפא איכא תרתי מילי דפשיטת היד לרשות אחרת ולא גמר כל המלאכה ואותן פטורי אבל אסורי הוא דקחשיב תרתי דעני ותרתי דבע''ה:
ניתני שנים עשר פטור. אלישנא דמתני' פריך דקתני תמניא שהן ד' בפנים ושהן ד' בחוץ והיינו בחיובי ובפטורי ואמאי לא קחשיב עוד תרתי פטורי לעני וכן לבע''ה שהרי יש כאן תמניא דפטור אבל אסור שתי עקירות לעני בלא הנחה ושתי הנחות בלא עקירה וכן לבע''ה ועם ארבעה דחיובי הוו להו שנים עשר:
והא תני דלתות ההיכל שתים שהן ד'. בריש פ''ד דמדות תנינן פתחו של היכל גבהו כ' אמה ורחבו עשר אמות ושתים דלתות הי' לו שתים בפנים ושתים בחוץ וכדמפרש ר' יהודה התם כמין אצטרמיטה היו וכו' והיינו שתים שהן ד' וכלומר דבא לסיועי לפירושא בתרא ולמיפרך אפירושא קמא דשמעי' מהאי מתני' דכל היכא דקתני שתים שהן ד' לית לן לפרש ולחלק בין גוונא דשתים דרישא ובין גוונא דשתים דסיפא וכדמסיק ואזיל:
אית לך למימר לא לחיוב ולא לפטור. כלימר וכי אית לך לחלק להא דהתם ולומר השתים מהן לחיוב ושתים אחרים מהן לאו לחיוב הן דלא שייך התם לחלק לא לחיוב ולא לפטור וכי היכא דהתם לא מחלקינן בין שתים אלו לבין שתים אלו ה''ה נמי בכל מקום שנשנה שתים שהן ד' יש לנו לפרש דבחדא גוונא נשנו אם אלו השתים לחיוב השתים אחרים ג''כ לחיוב והכא דא''א לפרש כולהו לחיוב א''כ נפרש מה השתים אלו יש בהן חדא לחיוב וחדא לפטור כך השנים אחרים להעומד בפנים וכן להעומד בחוץ:
שתים לחיוב ושתים לפטור. כלומר מי נימא דשתים שהן ארבע דקאמר היינו שיש בהן שתים לחיוב ושתים מהן לפטור. השתים לחיוב הן הוצאה והכנסה בעשיית כל המלאכה לבע''ה העומד בפנים והשתים לפטור אם אילו עושה כל המלאכה וכדחשיב בבבא דסיפא פשט בע''ה את ידו לחוץ ונטל העני מתוכה וכו' דהיינו הוצאה והכנסה דפטור. וכן שתים שהן ארבע בחוץ ג''כ בענין הזה אנו מפרשין שתים לחיוב להעני העומד בחוץ אם עשה כל המלאכה דהוצאה ודהכנסה שהן ארבע היינו עם השתים לפטור שלא עשה כל המלאכה אלא כדקתני בסיפא שפשט העני את ידו המליאה לפנים ונטל הבע''ה מתוכה ואין כאן מלאכה שלימה בהכנסה וכן בהוצאה שפשט העני את ידו ריקנית לפנים ונתן הבע''ה לתוכה והוציא. ונמצאת אומר דהשתים דקאמר התנא בריש דבריו הן השתים לחיוב ושהן ארבע דקאמר הן הן השתים לפטור:
או ארבע לחיוב וארבע לפטור. כלומר או דלמא שלא תחלק בענין הזה להשתים שהן ארבע דקאמר התנא אלא בהשתים דקאמר מרמז בהן הצד החיוב והצד הפטור כגון הוצאה דבע''ה אם עשה כל המלאכה דהוי חדא לחיובא וחדא לפטורא שלא עשה הבע''ה כל המלאכה של הוצאה אלא שהעני נטל מתוכה ושהן ארבע דקאמר היינו הכנסות חדא דחיוב שעשה כל המלאכה דהכנסה שנטל מתוך ידו של עני והכניס וחדא דפטורא שלא עשה הבע''ה כל המלאכה דהכנסה אלא שהעני נתן לתוכה והכניס והיינו שתים שהן ד' בפנים. וכן אתה מפרש לשתים שהן ד' להעני העומד בחוץ שתים הן דהוצאות חדא דחיוב וחדא דפטור שהן ארבע עם שתים הכנסות חדא דחיוב וחדא לפטור וזהו דקאמר ארבע לחיוב וארבע לפטור כלומר שיש בכל חלוקה מהארבע לחיוב ויש בהן לפטור דאלו לפירושא קמא אין בכל חלוקה מהארבע לחיוב ולפטור אלא השתים מהן הוצאה והכנסה דחיוב והשתי' מהן הוצאה והכנסה דפטור דאלו לפירושא בתרא יש בכל חלוקה מהארבע אחת לחיוב ואחת לפטור. נישמעינה לפירושא דהך מילתא ממתני' דשבועות דקתני שבועות שתים שהן ארבע וכו' יציאות השבת שתים שהן ארבע ולא קתני התם שהן ד' בפנים ושהן ד' בחוץ וא''כ מפרשינן התם כולהו לחיובא שתים הוצאה דעני והוצאה דבע''ה לחיוב בשעשו כל המלאכה. שהן ארבע היינו שתים הכנסות דעני ודבע''ה לחיובא וקס''ד דה''ה נמי למתני' דהכא כל היכא דמפרשינן חלוקה לחיובא שפיר עדיף והלכך תפרש להשתים דקאמר הן לחיובא וכפירושא קמא:
א''ר בא. דלא היא דע''כ לא דמיא פירושא דהך מתני' לפירושא דמתני' דשבועות דתמן שפיר מפרשינן כולהון לחיוב וכדאמרן:
ברם הכא דקתני שהן ד' בפנים ושהן ד' בחוץ. וא''כ ע''כ דתפרש דחיוב ופטור. אתינן מיתני דבענין אחר לא משכחת לה שיהו ד' בפנים וד' בחוץ וכד אתינן לחיובי ולפטורי א''כ נפרש לכל חלוקה וחלוקה מהארבע חדא לחיובא וחדא לפטורא דלהכי שונה התנא להעומד בפני' ולהעומד בחוץ לאשמועינן דבכל חלוקת השתים מהארבע יש בהן צד חיוב וצד פטור:
הדא אמרה. דהכי מפרשי' ארבע לחייב וארבע לפטור וכלומר בכל חלוקה מהארבע איכא חדא לחיובא וחדא לפטורא וכהאי פירושא בתרא דאמרן:
א''ר יוסי מתני' אמרה כן. ר' יוסי בא לחזק דברי ר' בא בהא דקאמר דתמן כולהון לחיוב דודאי הכי הוא דמהאי מתני' דהתם שמעי' לה בהדיא דקתני שבועות שתים שהן ארבע לא לחיוב בתמיה דהא ודאי בין שתים דרישא שהן להבא שאוכל ולא אוכל ובין שתים דסיפא שאכלתי ושלא אכלתי בני חיוב בקרבן נינהו ודכוותה ליציאת שבת שתים שהן ד' דקתני התם נמי כולהו לחיובא הן. אבל הכא דתני חיובא ופטורי מפרשינן בכל חלוקת שתים מהד' דיש בהן חדא לחיוב וחדא לפטור וכר' בא:
רַבָּנִין דְּקַיְסָרִין אָֽמְרִין. עַד דְּאַתְּ מְדַמֵּי לָהּ לַחֲלָבִים דַּמִּינָהּ לַשַּׁבָּת. שֶׁאִם אָרַג חוּט אֶחָד בְּתוֹךְ בֶּגֶד הַזֶּה וְחוּט אֶחָד בְּתוֹךְ בֶּגֶד זֶה שֶׁמָּא אֵינוֹ פָטוּר. אָרַג כַּמָּה חוּטִין בְּכַמָּה בְגָדִים בֶּעֶלֵם אֶחָד אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת.
Pnei Moshe (non traduit)
ארג כמה חוטין וכו'. כלומר וכן אם ארג כמה חיטין בכמה בגדים כשיעור בהעלם א' אינו חייב אלא חטאת אחת וה''נ ברשויו' דשבת אליבא דר' יוסי:
שאם ארג וכו'. שהרי אם ארג חוט אחד בבגד זה בשבת וחוט אחד בתוך בגד אחר שמא הוא כלום דהא אנן בעינן שיעור שני חוטין בבגד אחד ואין החוטין משתי בגדים מצטרפין ואפילו בהעלם אחד:
רבנן דקסרין אמרין. לר' יודן עד דאת מדמי לה לחלבים דמינה לשבת למה לך לאהדורי ולדמות דין זה לר' יוסי לדין שיעור צירוף באכילת חלב וכה''ג ואמאי לא מדמית לה לדין אחר בענין צירוף שיעור ובשבת גופיה:
אָמַר רִבִּי יוּדָן. רִבִּי יוֹסֵי מְדַמֶּה רְשׁוּיוֹת לַאֲכִילַת פְּרָסִיִים. שֶׁאִם אָכַל חֲצִי זַיִת בְּתוֹךְ כְּדֵי אֲכִילַת פְּרָס הַזֶּה וַחֲצִי זַיִת בְּתוֹךְ כְּדֵי אֲכִילַת פְּרָס הַזֶּה שֶׁמָּא אֵינוֹ פָטוּר. אָכַל כַּמָּה זֵיתיִם בְּכַמָּה פְרָסִים בֶּעֶלֵם אֶחָד אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת.
Pnei Moshe (non traduit)
ר' יוסי מדמה רשויות לאכילת פרסיים וכו'. כלומר דהא קי''ל באכילת איסור כשיעור אין האכילה מצטרפית אא''כ אכל השיעור והוא כזית בכדי אכילת פרס ואם שהה באכילה יותר מכדי אכילת פרס אינה מצטרפות והשתא כי היכי דאפילו בהעלם אחד אין כדי אכילת פרס זה מצטרף עם כדי אכילת פרס אחר אלא צריך שיאכל כזית בתוך אכילת פרס אחד ה''ה נמי לר' יוסי אין שתי רשויות מצטרפין זה עם זה לכשיעור ואפי' עשה המלאכה בהעלם אחד:
דר' יוסי מדמי רשויות וכו'. כלומר דהא ודאי כי היכי דר' יוסי מדמה רשויות לדין העלמות לפטור כך הוא מדמה רשויות לדין העלמות לענין חיוב שהרי אם הוציא כגרוגרת בפתח זה להפלטיא וחזר והוציא כגרוגר' בפתח האחר בהעלם אחד שמא אינו חייב שתים דס''ל להאי סתמא דהש''ס כהאי תנא דפ''ג דכריתות שאם עשה מלאכה כשיעור וחזר ועשה אותה מלאכה בעצמה אפילו בהעלם אחד חייב שתים דכל או''א מלאכה בפ''ע ומתחלקות לחטאות והלכך קאמר בפשיטו' דודאי אם הוציא כשיעור מפתח זה וחזר והוציא בפתח זה כשיעור חייב שתים ואפילו בהעלם אחד והשתא לר' יוסי דמדמי דין רשויות לדין העלמות אם הוציא חצי שיעור דרך פתח זה וחצי שיעור דרך פתח זה מצטרפין לכשיעור וחייב חטאת אחת הואיל והפתחים אינן גורמין לחלק הרשויות אלא ודאי לא קאמר ר' יוסי אלא כשהחצר פתוחה לשתי פלטיות ובהא הוא דקאמר דאין הרשויות מצטרפין לכשיעור ואפי' בהעלם אחד כמו דהעלמות מחלקין לענין חצי שיעור שאינן מצטרפות ובבה''ג הוא דקאמר דשתי רשויות כשתי העלמות הן:
אָמַר רִבִּי אִילָא. לֹא סוֹף דָּבָר שָׁנֵי פְתָחִים פְּתוּחִים לִשְׁתֵּי פַּלַטִיּוֹת. אֶלָּא אֲפִילו פְתוּחִין לְפַלָטִיַת אַחַת אוֹף רִבִּי יוֹסֵי מודֶה. דְּרִבִּי יוֹסֵי מְדַמֵּי רְשׁוּיוֹת לְהֶעֱלֵימוֹת לְחִיּוּב. כְּמַה דְּרִבִּי יוֹסֵי מְדַמֵּי רְשׁוּיוֹת לְהֶעֱלֵימוֹת לִפָטוֹר כָּךְ מְדַמֶּה רְשׁוּיוֹת לְהֶעֱלֵימוֹת לְחִייוב. שֶׁאִם הוֹצִיא כִגְרוֹגֶרֶת בְּפֶתַח זֶה וְכִגְרוֹגֶרֶת בְּפֶתַח זֶה כְעֶלֵם אֶחָד שֶׁמָּא אֵינוֹ חַייָב שְׁתַּיִם.
Pnei Moshe (non traduit)
אוף ר' יוסי מודה. כלומר דדחי לה הש''ס להא דר' אילא דלא היא אלא אם הפתחים פתוחין הן לפלטיא אחת אף ר' יוסי מודה דמצטרפין דשתי פתחים אינן גורמין למיחשב לפלטיא אחת כשתי רשויות כדמסיק ואזיל:
לא סוף דבר וכו'. ר' אילא מפרש להא דר' יוסי דקאמר שתי רשויות אין מצטרפין דלאו דוקא אם שני פתחים של החצר פתוחות הן לשתי פלטיות והן רשות הרבים כגון שפתח זה פתוח לפלטיא לצד מזרח ופתח זה פתוח לפלטיא שבצד מערב או לצד אחת בענין שכל פלטיא ופלטיא ר''ה בפ''ע הוא אלא אפילו פתוחין הן לפלטיא אחת ההולכת לפני החצר והוציא חצי גרוגרת דרך פתח הזה וחצי גרוגרת דרך פתח האחר הוי כמוציא לשתי רשויות ואין מצטרפין:
רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הִכְנִיס חֲצִי גְרוֹגֶרֶת וְהוֹצִיא חֲצִי גְרוֹגֶרֶת חַייָב. 2a מַה דָמַר רִבִּי יוֹחְנָן דְּלָא כְרִבִּי יוֹסֶה. דְּתַנֵּי. הוֹצִיא חֲצִי גְרוֹגֶרֶת וְחָזַר וְהוֹצִיא חֲצִי גְרוֹגֶרֶת בְּהֶעֱלֵם אֶחָד חַייָב. בִּשְׁנֵי הֶעֱלֵימוֹת פָּטוּר. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. בְּעֶלֵם אֶחָד בִּרְשׁוּת אֶחָד חַייָב. בְּעֶלֶם אֶחָד בִּשְׁתֵּי רְשׂוּיוֹת אוֹ בִשְׁנֵי הֶעֱלֵימוֹת בִּרְשׁוּת אֶחָד פָּטוּר. וְקַשְׁייָן. אִילּוּ הוֹצָאה וְהוֹצָאָה אֵינָן מִצְטָֽרְפוֹת כְּרִבִּי יוּסֶה לֹא כָל שֶׁכֵּן הַכְנָסָה וְהוֹצָאָה. הֲוֵי מַה דָמַר רִבִּי יוֹחְנָן דְּלָא כְרִבִּי יוּסֵי.
Pnei Moshe (non traduit)
וקשיין. השתא מסקי לה דמילתיה דר'' יוחנן דלא כר' יוסי הוא דאי תימא כר' יוסי קשיא לן דמה אלו הוצאה והוצאה אין מצטרפין בשתי רשויות כר' יוסי לכ''ש הכנסה והוצאה דודאי לשתי רשויות הן אלא ע''כ הוי מה דאמר ר' יוחנן הוא דלא כר' יוסי:
ר' יוסי אומר בהעלם אחד וכו'. כלומר אפילו הוא בהעלם אחד אם הוציא ברשות אחד לשתיהן מצטרפין וחייב אבל אם ההוצאה לשתי רשויות היא וכגון ששתיהן רה''ר אלא שיש הפסק ביניהן ולקמן מפרש לה או אם אפילו ברשות אחד והן בשתי העלמות שנזכר בין הוצאה ראשונה לבין שניה וחזר ושכח והוציא פטור דאין שתי רשויות מצטרפין לכשיעור כמו דהעלמו' אינן מצטרפין:
דתני. בתוספתא דמכלתין פ''י:
ר' יסא וכו'. גופא דלעיל קאמר ר' יסא בשם ר' יוחנן הכא וקאמר הש''ס דמה דאמר ר' יוחנן הוא דלא כר' יוסי בברייתא דלקמן:
וגרסי'. לכל הא בריש מס' שבועות ושם גריס ועוד מהדא דאמר ר' יסא בשם ר' יוחנן וכו' ופירשתי שם קצת בענין אחר לזה וגי' דהכא עיקרית:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source